מדוע אסור לשרוט יהלומים לשם בדיקה?
פעם כשרצו להעריך את טיב אבני חן ניסו לשבור אותן מתוך מחשבה שאם האבנים לא יישברו, זה יוכיח כי מדובר באבנים אמתיות.
מאז עברו מאות שנים, אך לעיתים נדמה כי התרבות הגמולוגית לא התקדמה רבות. גם בסרטים עכשוויים, לא נדיר להיתקל בסצנות שבהן מנסים לשבור אבנים כדי לגלות אם הן אמיתיות. אך מה שבאמת מדאיג, הוא שישנם אנשי מקצוע שממשיכים להיעזר בטכניקות דומות גם בבדיקת יהלומים.
אנו נתקלים לעיתים
במעבדות ביהלומים עם שריטות על הלוח או באזורים אחרים אחרים על היהלום, שהותיר מומחה זה או אחר, שביקש לבדוק אם מדובר ביהלום, ולפסול את האפשרות כי מדובר בחיקוי.
השימוש בטכניקה הזו התרחב מאז שנחשפו אבני מואסניט (moissanite) סינתטיות מסוג ריינסטון (rhinestone)1997ב-. לפני כן, ניתן היה לקבוע בקלות כי חיקויים כמו זירקוניה אינם יהלומים, בשל המוליכות התרמית הנמוכה שלהם. אך אבני מואסניט הסינתטיות אופיינו במוליכות חום גבוהה, והיה צריך לשרוט את פני השטח שלהן, כדי לבחון תגובה לקשיות של יהלום.
ברור שאין בכך צורך; ידע גמולוגי מינימאלי מאפשר להבחין בהשתברות כפולה ולראות את הפאות הכפולות שלהם, כדי לקבוע כי מדובר בגביש איזוטרופי. לרוע המזל, הרבה יותר קל לקנות עט לניקוי יהלומים, ולהתחיל לגרד את פני הלוח.
שריטות ושפשופים בקצות היהלומים עלולים להיגרם, כידוע, גם אם הם משובצים בתכשיטים שאינם מאוחסנים כראוי, כך שהיהלומים המשובצים בהם עלולים לגרד זה את זה. זו הסיבה שממליצים תמיד לאחסן תכשיטי יהלומים בנפרד, אפילו כשמדובר בזוג עגילים, כדי למנוע כל חיכוך בין האבנים. אך ברוב המקרים, סימני השריטות שאנחנו מגלים על יהלומים המגיעים למעבדה אינם נובעים משימוש תכוף בתכשיטים; חלק מאותן שריטות נוצרו כתוצאה מהפעלת לחץ חזק ומכוון.
נזק משמעותי לאבן – ולמחיר
שימוש בעט יהלומים עלול לייצר לחץ מסוג זה. עט יהלומים, שתכשיטנים או גמולוגים יכולים לרכוש תמורת 35 אירו בלבד, מתוארת ככלי לזיהוי מאפייני האבן. אם העט הצליחה לשרוט את האבן, זהו כביכול סימן לכך שלא מדובר ביהלום.
אנחנו לא מסכימים עם הקביעה הזו, מהסיבות הבאות:
– לגביש היהלום יש תכונה הקרויה אנאיזוטרופיה [תלות בכיוון] של קשיות. כלומר, הקשיות של אבנים, ואפילו כיוון הסימנים הפנימיים שלהן, משתנים בהתאם למבנה הגביש. יהלום יכול, אם כן, לשרוט יהלומים אחרים, ולהותיר שריטות משמעותיות מאוד, אשר פוגעות מאוד בליטוש, וכיוצא מכך מורידות את מחיר האבן.
– אם, לרוע המזל, השריטה מופיעה בכיוונים מסוימים במבנה הגביש של יהלום, היא עלולה לגרום אף לתוצאה גרועה יותר, ולהתפתח לסדק קטן אך חודרני ביהלום. שכן פגמים חיצוניים ניתן להסיר, אך סדקים כבר מוגדרים כפגמים פנימיים, המשפיעים על מידת הניקיון של היהלום. כשמדובר ביהלומים גדולים, בדרגות ניקיון גבוהות, בדיקה זו עלולה לגרוע עשרות אלפי אירו ממחיר האבן.
– לתכשיטים המשובצים באבני ריינסטון יש בהחלט מקום בשוק, גם אם בנישת מחירים אחרים. בגמולוגיה, אנחנו נעזרים תמיד בשיטות בדיקה שלא פוגעות באבנים, כדי לשמור על שלמותן, אלא אם מדובר בחיקויים. שריטה של קצה האבן עלולה להותיר פס בולט על יהלום, אך תהרוס לחלוטין כל חומר אחר.
– למעשה, בימינו לא מספיק לגלות שהאבן שנבדקת היא יהלום. לשוק חדרו לפני כמה שנים יהלומים סינתטיים, בעלי אותה דרגת קשיות ומאפיינים פיסיים של יהלומים טבעיים. עם זאת, יהלומים אלו מיוצרים במעבדה, ומחיריהם נמוכים בהרבה. לכן דרושות כאן שיטות זיהוי אחרות, שיקבעו אם מדובר ביהלום סינתטי או טבעי.
– חיי אדם הם רגע קצר וחולף, לעומת ההיסטוריה הארוכה של אבני החן שאנחנו עובדים איתן. אותן אבנים נוצרו במשך מיליוני שנים במעטפת כדור הארץ, הגיעו לפני הקרקע, התגלו, נכרו ושובצו בזהירות בתכשיטים. גם לאחר מאות שנים, אותם יהלומים עברו מדור לדור מבלי לאבד מיופיים, וניתן להמשיך להשתמש בהם. כמה חבל לפגום ביופי הנצחי הזה בגלל שיטות לא ראויות לטיפול באבנים, מצד אנשי מקצוע שלא התכוונו לגרום לכל נזק.
לפניכם כמה צילומים של יהלומים שנשרטו במהלך בדיקה, ונפגעו כתוצאה מכך: