עגילים – התכשיט ההולם את האוזן
צמודים לאוזן, תלויים ומתנדנדים, מזהב או מכסף, עם יהלומים או אבני חן – עיצוב העגילים בימינו מציע אינספור אפשרויות. העגיל מלווה את האדם במשך שנים רבות, אך עבר לא מעט גלגולים, ועיצובו השתנה לא מעט. מתי נעשה לראשונה שימוש בעגילים? מאיזה חומרים הם עשויים? והאם הם תמיד היו כה פופולאריים?
האם עגילים היו תמיד תכשיט פופולארי?
ניתן לחשוב כי עגילים היו פריט אופנתי המקובל על נשים וגברים מאז ועולם, אך מסתבר כי לא כך הוא. עגילים היו פופולאריים בקרב המעמדות הגבוהים משחר ההיסטוריה עד למאה הרביעית לספירה. עם שקיעתה של האימפריה הרומית, ובמשך ימי הביניים והרנסנס (במאות 11-16), העגילים נעלמו. נשים באותן שנים העדיפו תסרוקות מורכבות, קישוטי שיער וצווארונים גבוהים, באופנה שהותירה מעט מקום לעגילים. העובדה שנשים נשואות לבשו כיסוי ראש, שהסתיר את האוזניים, הייתה סיבה נוספת לירידה בפופולאריות של עגילים. עם השינוי באופנה בתחילת המאה ה-17, הצוואר והאוזניים נחשפו שוב, ועגילים שבו להיות פריט אופנתי. מאז ועל היום עגילים שמרו על הפופולאריות שלהם.
החומרים שמהם עשויים עגילים
בעת העתיקה השתמשו בחומרים יקרים לייצור עגילי זהב, כסף וברונזה. אבני חן שולבו בתכשיטים ועגילים מהמאה הרביעית לפנה”ס, לצד זכוכית (שנחשבה יקרת ערך בזמן העתיק) ואמייל. אבני החן ששולבו היו כמובן פנינים, אמרלדים, רובי, טורקיז ועוד.
בתחילת המאה ה-17, החלו לשבץ בעגילים יהלומים גדולים ומלוטשים, בליטושים שמכונים כיום ליטושים עתיקים. שיבוץ היהלומים ואבני החן בתכשיטים התבצע במקביל לשיפור בטכניקה של שיבוץ אבני חן וביכולת הליטוש של היהלומים. את היהלומים שיבצו באותן שנים דווקא בעגילי כסף, והניחו דף דקיק של כסף מתחת ליהלום, על מנת להעצים את הגוון הכסוף.
מי עונד עגילים
כיום מקובל מאד לזהות עגילים כתכשיט של נשים. נשים בימינו עונדות בד”כ זוג עגילים זהה בשני תנוכי האזניים. גברים, לעומת זאת, עונדים לרוב עגיל אחד, בתנוך של אחת האוזניים. גם ילדים מאד צעירים, ובעיקר בנות, עוברות חירור באוזנים ועונדות עגילים מגיל ינקות.
תופתעו לגלות ששום דבר לא השתנה מהעת העתיקה. ענידת עגילים בעת העתיקה לא היתה נחלת הנשים בלבד, וגם גברים וילדים ענדו עגילים. ההבדל הוא שבעבר עגילים יוצרו בעבודת יד מחומרים יקרים, ועל כן היו נחלתם של העשירים שיכלו להרשות לעצמם לרכוש אותם. כיום ניתן למצוא עגילים במגוון חמרים, במחיר זול עד יקר, ואנשים רבים עונדים אותם.
קצת היסטוריה
העדויות הראשונות לשימוש בעגילים מגיעות מהאלף השלישי לפני הספירה, מציורי קיר בקברים ופסלים. המנהג לחורר את תנוך האוזן לשם ענידת מתכת כלשהי, מקורו כנראה במזרח הקדום. בעת העתיקה נעשה שימוש בשני סוגי עגילים עיקריים: עיגול חישוק פשוט, ועגילים תלויים.
בתקופת יוון העתיקה, עם ההתקרבות למזרח הקדום וייבוא שפע זהב ליוון, מוצאים עדויות לעגילים עשויים זהב. העגילים מופיעים בשלוש צורות עיקריות: סירה או סהר, ספירלה או חילזון, וקונוס או פירמידה הפוכה.
צורת הסירה זכתה לפופולאריות מהמאה ה-13 לפנה”ס. מקורה בקפריסין, והיא זכתה לפופולארית בכל תקופת יוון הקלאסית. בעגילים אלו שובצו חרוזים, נעשתה עבודת פיליגרין וכדורי זהב. במאה רביעית לפנה”ס החל סגנון יותר קישוטי, והופיעו סוגים שונים של עגילים תלויים.
במאה ה-16 התפשט באירופה שיגעון הצבעונים, פרח שהגיע לאירופה בשנת 1559 והפך לפופולארי מאד. גם עיצוב התכשיטים הושפע מאוד מהמוטיב הפרחוני, של הצבעוני.
עיצוב העגילים הלך ונעשה מורכב יותר. ברבע השני של המאה ה-17, עגילי פנינה נופלים זכו לפופולאריות גוברת, אך היו יקרים מאד מאחר שהיה קשה למצוא שתי פנינים זהות בגודלן, בצורתן ובצבען.
העגילים הנופלים המשובצים ביהלומים, בפנינים ובאבני חן היו מאד פופולאריים, כי תאמו את תסרוקות הראש הגבוהות והמורכבות שהיו באופנה במחצית השנייה של המאה ה-18.
במחצית השנייה של המאה ה-19, העגילים נעשים ארוכים יותר ויותר, וירדו עד לגובה הכתפיים. בשנים אלו החלה אופנת עגילים, המשלבת בעיצוב חפצים מפתיעים כמו דלי, תחנת רוח, פטיש, וכן הלאה. מטרת העיצובים הייתה לשעשע ולמשוך תשומת לב. בעיצוב העגילים הורגשה השפעתה של סין, וכן חזרה לתקופה הרומית הקלאסית, השפעה מצרית, מוטיב חזרה לטבע ועוד. בתחילת המאה העשרים, אופנת העגילים הושפעה מסגנון הארט דקו והארט נובו.
באותן שנים זכו לפופולאריות גוברת גם עגילי הקליפס, שניתן לענוד ללא חירור תנוך האוזן. עגילי קליפס נענדים בעזרת מנגנון תפיסה מיוחד על תנוך האוזן, והאופנה באותן שנים התאימה לעגילים גדולים שיושבים על האוזן עצמה, בנוסף, עגילים אלו נחשבו ליותר היגייניים מעגילים שדרשו לחורר את תנוך האוזן.